תרגיל אייכלר ל”מה יגידו?”
ממליצה לשבת עם דף ועט ולכתוב את הדברים.
מה את רוצה לעשות, אך חוששת מ”מה יגידו”? ____________________________________
נניח שתעשי את הנ”ל. מה את חושבת שאנשים יגידו עלייך? רשמי דוגמאות למשפטים שאת חוששת שיגידו אודותייך (לדוגמא: “היא לא נורמאלית”…):
__________________________________________________________
נסי להיזכר: מתי בחיים שלך ראית אנשים שעושים את מה שאת רוצה לעשות? מה אמרת עליהם?
__________________________________________________________בדקי את עצמך: האם קיימת התאמה בין המשפטים שאמרת על אחרים שעשו מה שאת רוצה לעשות, למשפטים שאת מפחדת שיגידו עלייך? האם, לדעתך, המשמעות היא שאת בעצם מפחדת מעצמך או ממישהו כמוך בקהל?
מה, בעצם, גורם לך לחשוב על הביקורת שכתבת למעלה?
הנה הסבר, לא ארוך מדי, על איך שהמוח שלנו עובד. אל דאגה! אני לא הולכת להוציא אתכן מכאן עם דוקטורט על נבכי המח, אלא עם מידע תמציתי שיעזור לכן להבין דברים רבים בחיים. מוכנה?
כשאת מרגישה צמא, את עושה תהליך שלם כדי שלא תהיי צמאה. אמנם, לך זה לא נראה כתהליך – את בסך הכול ניגשת לברז ומוזגת לך כוס מים, אך מבחינת המוח מדובר בתהליך.
הבה נחשוב על ילד קטן כשהוא צמא. בתחילה הוא לא יודע שהוא צריך עכשיו לשתות, זה משהו שהוא לומד: בשלב הראשון הוא בוכה ומביאים לו מים; בשלב הבא הוא לומד מהיכן מגיעים המים, ולכן כדי לסמן לאמא שהוא רוצה מים – הוא נעמד על יד הארון ומצביע על הברז; לאחר מכן הוא לומד לטפס על כיסא ולהגיע לברז, אך לא יודע לפתוח את הברז; כשלמד לפתוח, הוא לא יודע כמה למלא, חלק נשפך החוצה. עם הזמן הוא מפתח תהליך במוח שבו הכול עובד על אוטומט. כעת הוא יודע בדיוק באיזו עוצמה לפתוח
את הברז ולמשך כמה זמן, כדי לקבל בדיוק את הכמות שהוא רוצה.
תארי לעצמך, שבכל פעם כשאת צמאה, המוח היה צריך להתחיל לחשוב את כל התהליך מחדש: אם אני צמאה – מה זה אומר? זה אומר שאני צריכה לשתות. איך שותים? אה, ניגשים לברז, לוקחים כוס, פותחים את הברז…
תחשבי מה היה קורה אם בכל פעם היית צריכה ללמוד מחדש איך פותחים את הברז, וכמובן – כמה זמן יש להשאיר אותו פתוח כדי שהכוס תתמלא בדיוק בכמות שאת רוצה ולא תעלה על גדותיה…
חסד עשה ה’ איתנו, אחד מפלאי הבריאה, שנתן למוח שלנו אפשרות לזכור תהליכים ולהכניס אותם לאוטומט. ברגע שאדם לומד דברים חדשים, המוח מפתח סינפסות חדשות (סינפסות מעבירות מידע מתא עצב לתא מטרה). כאשר מתפתחות סינפסות חדשות, נבנה תהליך מוכן בראש, כך שבכל פעם שתזדקקי
למידע הזה – הוא יהיה זמין באופן מיידי, מבלי שתצטרכי לחשוב.
נשווה זאת לרובוט: בשלב הראשון היה צריך לתכנת את הרובוט ולקבוע מה כל כפתור עושה: אם תלחצי על הכפתור האדום, הרובוט יפעיל את תהליך ההליכה שתוכנת בו. כשהרובוט מתוכנת ומוכן לפעולה, את בסך הכול לוחצת על כפתור והרובוט עושה את הפעולה שתוכנת לעשות. תהליך דומה מתרחש במוח שלנו: את רוצה לשתות, המוח כאילו לוחץ על כפתור “שתיה”. ואת – כמו רובוט – ניגשת לעשות את כל התהליך
של שתייה.
כל פעולה שאנחנו עושות – משמעותה תהליך שנבנה במוח. נולדנו עם בסיס מידע ופיתחנו את זה: למדנו ללכת, לדבר, להרכיב משפטים, לכוון את הכפית ישירות לפה ולאכול, לקרוא, להפעיל מכשירים וכו’. בהתחלה היינו צריכים ללמוד לזחול, לקום וללכת, היום אנחנו הולכים ואפילו לא מקדישים מחשבה לתהליך
ההליכה, זה פשוט “הולך”. בקיצור, אפשר כמעט לומר שמיום ליום אנחנו הופכים לרובוטים והכל נעשה על אוטומט.
מה הקשר בין כל הנ”ל לשאלת ה”מה יגידו”?
תארי לעצמך שהיית רואה אריה, ולא היה לך במוח תהליך מוכן של זיהוי סכנה, פחד ובריחה. היית עומדת מול האריה וחושבת מה המשמעות, ובינתיים האריה היה טורף אותך…
גם ברגש ובחשיבה אנחנו עובדים בצורה אוטומטית. מגיל קטן בנינו תהליכי חשיבה מתי צריך לפחד, איך צריך להתנהג בחברה, מתי צריך לברוח וכו’.
כל דבר שאנחנו חושבים ומרגישים מתחיל באותה תקופת ילדות, שאז ראינו, שמענו וחווינו דברים, פירשנו את החיים בצורה מסוימת ולפי זה אנחנו חיים. קיבלנו חינוך מסוים, ראינו איך ההורים מתנהגים, הצצנו להביט גם איך השכנים מתנהגים, שמענו מה שסבתא אומרת, חווינו את מה שהחברות עשו לנו… לפי זה התפתחו הרגשות והחשיבה שלנו. כאנשים בוגרים, אנחנו מתנהגים כמעט בצורה אוטומטית רובוטית
לפי התהליכי חשיבה שבנינו במוח בגיל ילדות.
שני אנשים עשויים לראות את אותה תמונה, וכל אחד יפרש אותה רגשית-מחשבתית בצורה האוטומטית שנמצא אצלו במוח לפי מה שהוא עבר בחיים.
את תהליכי החשיבה האלה אנחנו נגדיר כ”תפיסות” (מקובל לקרוא להם גם פרדיגמות, תבניות חשיבה, סטראוטיפים ועוד. הסברים נוספים תוכלי לקרוא בסוף החוברת.)
ולענייננו – – –
כשאנו מפחדות לעשות משהו, כשאנו חוששות מ”מה יגידו”, הדבר נובע מהתפיסות שלנו על האנשים שעושים את מה שאת רוצה לעשות. מכיוון שנראה לנו שכולם חושבים כמונו, אנחנו בטוחות שכולם יעבירו עלינו את אותה ביקורת שאנחנו היינו מעבירות על מישהו אחר. כלומר, אנחנו מפחדות ממישהי כמונו
בקהל, שיבקר אותנו באותו אופן.
כעת, ערכי רשימה של משפטים טובים שאחרים אמרו על אותה פעולה של מישהו אחר:
__________________________________________________________האם זה אומר שיש אחרים שכן נהנים ודווקא רואים כמשהו טוב את הפעולה הזו? האם זה מוכיח עד כמה לאנשים אחרים יש תפיסות שונות ממך? האם זה אומר שבעצם… לא כולם כמוך?
האם עשית פעם את מה שאת רוצה לעשות, אפילו “בקטנה”? (למשל, אם את רוצה להרצות – האם יצא לך פעם לדבר בפני קהל, אפילו 5 נשים במשפחה או בשכונה שסתם עמדו והקשיבו לך?)
מה אנשים אמרו עלייך אחרי זה?
__________________________________________________________כעת בדקי: האם מה שאמרו עלייך לא סותר את מה שאת פוחדת ממנו?!
בואי נבדוק מהיכן הגיעו הפחדים: לפנייך שני טורים. כתבי שוב את המשפטים שאת חוששת שיגידו עלייך בטור בצד ימין. בצד שמאל של כל משפט, כתבי מיהו האדם (דמות מסוימת שאת מכירה) שמתאים שיגיד את המשפט הזה.
מה גילית? האם את חוזרת על אותן דמויות כמה פעמים? זה בדיוק מה שקרה ללקוחות שלי כשעשיתי להם את התרגיל הזה! מתברר שאנחנו חושבות שאנחנו מפחדות מהמוןןןן אנשים, אנחנו אומרות לעצמנו: “כולם יגידו ש…”, אבל
בפועל אנחנו בסך הכול מפחדות מכמה אנשים בודדים…
כעת, במקום לעבוד על פחד מכ-ו-ל-ם, אנחנו בסך הכול צריכות ללמוד להתמודד עם ה”מה יגידו” של כמה אנשים.
האם יש סיכוי שאת עושה את מה שאת רוצה לעשות, שומעת את הביקורת של אותם אנשים בודדים, ואומרת להם ברוגע: “שמעתי מה יש לך לומר, אני מאד מכבדת את הדעה שלך, אם זה יתאים לי אעשה צעדים לפי הדעה שלך, ואם לא יתאים לי – אתנהג לפי מה שמתאים לי”?
האם את יכולה לחשוב על פתרון או על דרך התמודדות לאור מה שגילית?
__________________________________________________________איך מתמודדים עם הפחד?
אחד יושב על קצה הבריכה. שואלים אותו למה הוא יושב ולא נכנס, והוא עונה: “אמרו לי שהמים קרים, אך ברגע שנכנסים – לוקח דקה
ומתרגלים. אז אני מחכה בחוץ דקה, ואז אכנס למים”…
כמה פעמים פחדנו מהמים הקרים של הבריכה ועצרנו את עצמנו מלהיכנס?
יש כמה סוגי התנהגויות בכניסה לבריכת מים קרים, כלומר: במצבי פחד.
המחכה בחוץ ומפחד להיכנס – יש כאלה שיושבים זמן רב מחוץ לבריכה ופשוט מפחדים להיכנס למים. הם מנסים לברר עם כל מי שנכנס – אם המים קרים? עד כמה הם קרים? הם בודקים תגובות של אנשים שנכנסו, ופשוט לא מעיזים…
האנשים האלה מפסידים זמן רב שבו יכלו ליהנות מהבריכה, ובעיקר-בעיקר סובלים יותר מכולם מהפחד! פעמים רבות, הסבל מהפחד הוא הרבה יותר מדקת סבל של מים קרים, ומה שגרוע יותר: אם הם בסוף אכן נכנסים, הם סבלו גם מהפחד וגם מהמים הקרים…
הנכנס לאט-לאט – יש כאלה שנכנסים ממש לאט, יורדים מדרגה אחת וסובלים מהקור בכפות הרגליים, מחכים כדי להתרגל ואז נכנסים עד שהמים מגיעים עד הברך, סובלים שוב מהקור ושוב מתרגלים, ממשיכים מדרגה-מדרגה, סובלים שוב ושוב עד שכל הגוף נמצא במים. האנשים האלה סובלים גם מפחד וגם מקור
ממושך, וכמובן – מפסידים זמן.
הנכנסים בקפיצה – יש אנשים שנכנסים לבריכה באמצעות קפיצה. הם לא סובלים מהפחד, אך הסבל שלהם כפול מהרגיל – כל הגוף בפעם אחת. הסבל, לפחות, נגמר מהר; אחרי כמה שניות מתרגלים וזהו.
האנשים האלה מחליטים לא לתת לפחד לעצור אותם; הם מחליטים להתמודד בפעם אחת עם הכול, להתרגל בפעם אחת לכול. כך יוצא שהסבל שלהם קצת יותר עוצמתי, אך מסתיים תוך זמן קצר.
איזה טיפוס את?
עכשיו, כשאת כבר יודעת ממה אתה מפחדת, את כבר יודעת מי הם האנשים שעוצרים אותך, זה הזמן להתמודד מולם בבת אחת, וזהו!
הכיני את עצמך מראש לתרחישים שיכולים להתהוות כתוצאה מהפעולה שלך. בדקי האם תוכלי להתרגל לזה; בדקי האם תוכלי להמשיך לכבד אנשים אלה, ומתוך כבוד אליהם גם להמשיך לעשות את מה שאת רוצה לעשות; נסי למצוא דרך לחיות עם התוצאות.
אם תתמודדי עם הפחד בפעם אחת – תהיה לך תקופה קצרה של התמודדות ואז תתרגלי. ונחשי מה, גם האנשים מסביבך יתרגלו…
למשל, אם את רוצה למסור הרצאה: מה כבר יכול לקרות? הכיני את עצמך לגרוע מכול… מקסימום יזרקו עלייך עגבניות? אז מה?!… תתמודדי עם זה.
אומרים שהפחד של המרצה הוא כמו בטיסה: בתחילה מרגישים את הפחד של ההמראה, וכשהמטוס מתיישר עובר הפחד. כך גם בהרצאה: הפחד העיקרי הוא בשלוש הדקות הראשונות של ההרצאה, אחר כך הכול כבר זורם.
אם קשה לך להתמודד עם משהו גדול, נסי לעשות פעולה קטנה, וכמו במשל: ללכת לבריכה ולהיכנס בקפיצה אחת. לא חייבים קפיצת ראש, אפשר ללכת דרך הסולם ופשוט להיכנס בזינוק למים במקום-מדרגה מדרגה.
נקודה חשובה: אל תקפצי למים העמוקים אם אינך יודעת לשחות… אם ממש מתחשק לך לקפוץ למים העמוקים – קחי מדריכה שתלמד אותך לשחות!
אז קדימה – קפצי למים!… בהצלחה.
רוצה לקבל דוגמאות מהתרגיל? המשיכי לדפדף.
חכם לומד מנסיונו, נבון לומד מנסיונם של אחרים.
כמה סיפורים לדוגמא:
אם גם את מאלו שדוגמאות מדברות אליהן יותר מכל דבר אחר, הנה כמה סיפורים של תהליכי אימון שעברו לקוחותיי. פרסום התהליכים נעשה בהסכמה מפורשת של הלקוחות, שאף קראו את החוברת לפני פרסומה. התרגילים המתוארים להלן מהווים רק חלק מתהליך האימון – החלק הרלוונטי לתרגיל המדובר בחוברת זו.
מה את רוצה לעשות ומפחדת מ”מה יגידו”? רוצה להעביר סדנאות לנשים.
רשמי משפטים שאת חוששת שאנשים יגידו:
שאני לא מתייחסת אליהם שאני לא מקשיבה להם שאני עסוקה בעצמי ולא בתלמידות צעירונת וחסרת ניסיון שאני לא מסבירה טוב
נסי להיזכר, מתי בחיים שלך ראית אנשים שעושים את מה שאת רוצה לעשות? מה אמרת עליהם?
האמת היא שיש לי מכשירי שמיעה ואני שומעת בשילוב עם קריאת שפתיים, כך שאם מישהי מצביעה או מדברת כשאני רואה אז אני שמה לב, אך אם קוראים לי כשאני לא רואה – אני לא ממש שמה לב. נשים בסדנא לא יודעות שיש לי
בעיית שמיעה, אז הן יכולות לחשוב שאני לא מקשיבה להן.
בגלל שלא תמיד שמעתי את המורה בסדנאות דומות, הייתי שואלת הרבה שאלות עד שהן כבר לא היו מתייחסות אליי, או שאולי לא היה לי נעים לשאול שאלות כי חשבתי שלא יתייחסו אליי.
הרבה פעמים הייתה לי ביקורת על עצמי שאין לי תעודה מוסמכת, אם כי במקצוע שלי לא צריך תעודה ואין בכלל להשיג תעודה בשוק, זה משהו שאם את מוכיחה את עצמך זה מקובל על כולם, אבל אני מרגישה שאני לא הכי- הכי מקצועית בשוק ושיש מקצועיים יותר ממני, אני מפחדת שיעבירו עלי ביקורת
שאני חסרת ניסיון.
האם עשית פעם את מה שאת רוצה לעשות, אפילו “בקטנה”?
מה אנשים אמרו עלייך אחרי זה?
העברתי כבר כמה סדנאות, אמרו עליי הרבה דברים. אמרו שיש לי הרבה סבלנות ושאני מסבירה ממש בבירור דברים, אמרו שבסדנאות דומות
במקומות אחרים לא הצליחו להבין, ורק אצלי שהסברתי לאט וברור והתייחסתי לשאלות – הן הבינו. (הלקוחה הראתה לי הודעות ששלחו לה אחרי סדנא)
עכשיו בדקי: האם מה שאמרו עליך לא סותר את מה שאת מפחדת ממנו?!
שימי לב איך היא סותרת את עצמה: היא מפחדת שיגידו שהיא לא מתייחסת ולא מסבירה טוב, ובפועל הפידבקים טוענים שהיא מתייחסת לשאלות ומסבירה היטב.
בואי נבדוק מהיכן הגיעו הפחדים: לפנייך שני טורים. כתבי שוב את המשפטים שאת חוששת שיגידו עלייך בטור בצד ימין. בצד שמאל של כל משפט, כתבי מיהו האדם (דמות מסוימת שאת מכירה) שמתאים שיגיד את המשפט הזה.
אחת המורות שלי המורה הנ”ל דודה שלי דודה שלי המורה הנ”ל
שאני לא מתייחסת אליהם שאני לא מקשיבה להם שאני עסוקה בעצמי ולא בתלמידות צעירונת וחסרת ניסיון שאני לא מסבירה טוב
האם את יכולה להתמודד עם 2 הדמויות הנ”ל, במקום להתמודד עם כ-ו-ל-ם?
וואו, רגע, אני מופתעת… אני זוכרת את המורה הזאת, לא הצלחתי לתקשר עם הביקורת שלה. תכל’ס, איתה אני לא צריכה להתמודד, היא כבר לא המורה שלי וכמובן שגדלתי מאז. עם דודה שלי אני כן חושבת אולי לדבר איתה שיחה ולפתוח את זה, או פשוט להכין את עצמי בפני
הביקורת שלה ולא ממש להתייחס.
האם את יכולה לחשוב על פתרון או דרך התמודדות לאור מה שגילית?
איך את יכולה לפתור את הנושא הזה של השמיעה, שאנשים לא יחשבו שאת לא מתייחסת אליהם?
אם היו יודעים שיש לי בעיית שמיעה – זה היה אחרת.
אחרי כמה ימים קיבלתי מייל מהלקוחה, בו היא משתפת אותי עם פוסט שפרסמה. כתוצאה מתהליך האימון היא החליטה להתמודד עם הפחד ישירות, והנה הפוסט שלה מילה במילה (בראש הפוסט היה תמונה של מכשיר שמיעה):
| כל בוקר אני מצמידה את זה לראש שלי, יותר נכון ממגנטת לראש שלי, ככה אני, ממגנטת אנשים… וכל לילה אני מורידה את זה מהראש, לפעמים גם סתם ככה, באמצע היום שבא לי שקט!!! הגעתי בשנים האחרונות להבנה, שזה שיש לי בעיה בשמיעה זה הדבר הכי טוב שקרה לי!!!! תחשבו על זה: לי יש אפשרות לשלוט על השמיעה שלי – |
| on או off לכם לא!!!!!! איזה כייף זה!!!!! רוצה לתת לכם כח, והכי חשוב שתבינו, שגם אם יש לכם מוגבלות, אל תתנו לזה לעצור אתכם, תלמדו לחיות איתה בצורה הטובה ביותר. תלמדו לפתוח את העיניים ולראות, שלמרות שחשבתם שזה מגביל, זה יכול להביא אתכם למקומות שלא חלמתם עליהם; למקומות של רגש והבנה, ולקבל כל בן אדם באשר הוא. אוהבת אתכם מאוד! מודה לך, השם יתברך, על כל הניסיונות שעברתי ושאני עוברת כי לכל בן אדם יש ניסיונות בחיים, אחרת איך היינו קמים יותר טוב אם לא נפלנו? כל נפילה מרימה אותנו למעלה ומאתגרת אותנו להיות יותר טובים.גאה להיות הבת שלך, ולהיות מי שאני. שולחת אנרגיות שיא! תודה להורים המדהימים שלי, שתמיד האמינו ומאמינים בי, על כל ההשקעה המטורפת שנתתם לי מהילדות, אין לי מילים לתאר… אוהבת הכי בעולם וגאה להיות הבת שלכם. ותזהרו, אם אתם חושבים שאתם יכולים לדבר עליי מאחורי הגב – אז תשכחו מזה היום בעזרת השתל שיש לי אותו כבר כמה שנים אני שומעת טוב, אפילו זרם דק של מים, או ציפורים מצייצות מעצבנות |
| או נגיסה של ביס… אני מאחוריכם… תודה שקראתם עד לפה. אוהבת מלא |
הלקוחה שאני מספרת עליה ערכה סדנא, הזמינה את דודה שלה להשתתף וביקשה ממנה מראש לתת ביקורת בונה. היא ביקשה שתגיד לה לפחות 5 דברים שהיא עשתה בצורה טובה, ואז דברים שהיא חושבת שהיא צריכה לשפר.
כמו כן, כל סדנא היא מתחילה בהסבר על כך שיש לה מכשירי שמיעה, כך שאם היא לא מתייחסת לשאלות – זה מכיוון שככל הנראה היא לא שמעה. היא ממליצה: חכי עד שאסתכל לכיוונך ואז תשאלי שאלות, או תגעי קלות בכתף ותקראי לי בשמי.
ברוך ה’, היא התקדמה מאד בסדנאות שלה, עד כדי כך שהזמינו אותה לתוכניות טלוויזיה. היא בחרה שלא ללכת למרות הפרסום הרב שיכולה לקבל, מכיוון שכאישה חרדית החליטה לבחור בערכים על פני פרסום.
סיפור נוסף:
היא הגיעה אליי לפתח את העסק החדש שלה, ומשום מה – דברים לא התקדמו. היא לא השקיעה מספיק שזה יקרה, ואז שאלתי אותה: “האם את באמת רוצה את זה?”
אחרי תהליך היא הבינה שהיא פשוט מפחדת. מפחדת מ”מה יגידו”…
היא סיפרה שיש לה עבודה מסודרת כבר יותר מעשור, והעסק החדש הוא בתחום שונה לחלוטין. היא אינה מעוניינת לעזוב את העבודה כשכירה לפני שתבטיח לעצמה הכנסות מהעסק החדש, ופוחדת מ”מה יגידו”, או כלשונה: “אנשים ידברו…”
מה את רוצה לעשות ומפחדת מ”מה יגידו”? להחליף תחום עיסוק, לעבוד ב-2 סוגי עבודות בו זמנית.
רשמי משפטים שאת חוששת שסובבייך יגידו:
“היא לא יציבה” “יש לה עבודה מסודרת, טיפשות לעזוב ולהחליף” “חושבת שיודעת את כל המקצועות בעולם” “כל כמה שנים היא תחליף מקצוע, אין לה עמוד שדרה” “אתמול עבדה ב… היום ב…. מה תרצה מחר?” “חושבת שיש לה מדי הרבה כישרונות” “ילדה קטנה, עדיין מחפשת את עצמה” “היא אף פעם לא תהיה מאושרת ממה שיש” “אישה צריכה להיות בבית ולא לפתח עסקים וקריירה” “כמו אבא שלה, לא עקבי…”
| לאחרונה אף החלה לספר את סיפור חיים האישי שלה בפני קהל, ובכך היא מעודדת נשים אחרות. |
| (אם תרצי לקבל פרטים על ההרצאות והסדנאות שלה, כתבי לי למייל). |